<h1>או"ז שו"ת סימן תשנ"ב</h1>
<h2>דף ו.</h2>
על הפשרה. דנתה כשורה. כך אני נראה בעיני דפשרה בשלשה לא בעיא קנין דא"ר אשי ש"מ פשרה אינה צריכה קנין דאי ס"ד צריכה קנין למ"ד תלתא למה לי תסגי בתרי וליקנו מניה פי' רש"י תסגי בתרי וליקנו מניה כיון דקנו מיניה למה לי ב"ד לא תהא אלא מתנה בעלמא ומדעתו הרי היא מתקיימת אלא להכי בעינן תלתא לייפות כח ב"ד דאף ע"ג דלא קנו מניה לא נהדר. והלכתא פשרה צריכה קנין ופירש רש"י זצ"ל ואפי' נעשית בג' הא לפירושו מסקנא דשמעתא דאפי' ב"ד ג' שעשו פשרה צריכה קנין וקשה לי דמ"ט נימא דשביק לסברא קמייתא דבפני ג' לא בעי קנין ונראה בעיני לפרש והלכתא פשרה צריכה [קנין] דוקא בפני שנים לאפוקי מדיוקיה דרב אשי דבעי למימר דאפי' בתרי לא (סגי) [בעי] פשרה קנין אלא ודאי בתרי בעיא קנין. והא דבעינן למ"ד תלתא בפשרה לאו כי היכי דלא ליבעי קנין אלא משום דמקיש פשרה לדין אבל בשנים בעיא קנין ובשלשה לא בעא קנין כסברא קמייתא דרב אשי וכן פסק בה"ג דפשרה צריכה קנין דוקא בשנים אבל בפני שלשה לא בעיא קנין ולזאת דעתי מסכמת.
<h2>דף כד:</h2>
ואשר שאלת על ראובן שאמר נאמן עלי עכו"ם פלוני ופלוני וכיון שראה שהעכו"ם עוזר לשמעון אמר חוזרני בי. סתמת דבריך ולא פירשת אם בבית דין אמר או חוץ לבית דין ואם קנו מניה או לא קנו מניה אם לדון ואם להעיד ונתתי את לבי לבאר את הענין. תנן בזה בורר נאמן עלי אבא נאמן עלי אביך פי' בין לדין בין לעדות. נאמני' עלי שלשה רועי בקר פי' לדין אע"פ שאין מומחין אבל לעדות כשירין הן רמ"א יכול לחזור בו וחכ"א אינו יכול לחזור בו ארשב"ל מחלוקת לפני גמר דין אבל לאחר גמר דין ד"ה אינו יכול לחזור בו ורבא טעמא דנפשיה קאמר וס"ל דכי פליגי רבנן בלאחר גמר דין אבל לפני גמר דין מודו אבל לר"י בין בזה בין בזה מחלוקת הלכך ג' מחלוקת בדבר לרשב"ל לרבנן בין לפני גמר דין [בין לאחר גמר דין] אינו יכול לחזור בו (בין) לר"מ לפני גמר דין יכול לחזור בו לאחר גמר דין אינו יכול לחזור בו לר"י בין לפני גמר דין בין לאחר גמר דין לר"מ יכול לחזור לרבנן אינו יכול לחזור ולרבא לפני גמר דין לכ"ע חוזר בו ולאחר גמר דין לר"מ חוזר ולרבנן אינו חוזר. ופסק רבי' יהודה בר נתן זצ"ל דהלכה כדפסיק רבא דהוא מאמוראי בתראי ותו דשלח ליה ר"נ בר רב חסדא לר"נ בר יעקב ילמדנו רבינו לפני גמר דין מחלוקת או לאחר גמר דין מחלוקת והלכה כדברי מי שלח ליה לאחר גמר דין מחלוקת והלכה כחכמים פי' אבל לפני גמר דין לכ"ע חוזר דהיינו כרבא רב אשי אמר הכי שלח ליה באתן לך מחלוקת או במחול לך מחלוקת והלכה כדברי מי שלח ליה באתן לך מחלוקת והלכה כדברי חכמים ופסק רבי' יצחק אלפס כהני תרי לישני דרב נחמן בר יעקב הלכך אתבריר דהיכא שקיבל עליו קרוב או פסול לפני גמר דין חוזר א"כ הא דאתינן עלה שכתבת שכיון שראה ראובן שהעכו"ם עוזר לשמעון אמר חוזרני בי ש"מ קודם גמר דין חזר בו הלכך אמת דינו של שמעון ושפיר מצי למיהדר ביה דהלכה כרבא דלפני גמר דין יכול לחזור בו כדפרישית ואפי' אם אמר כך לאחר ג"ד חוזרני בי או אם היתה הקבלה לעדות (ונכר העד בשהעיד או גמר דין) אפי' הכי יכול לחזור בו אם לא קנו מיניה קודם הג"ד או קודם שהעיד דבדיבור דעלמא שאמר נאמן עלי עכו"ם פלוני אין זה כלום אפי' בישראל קרוב דבדברים לא משעבד נפשיה כההיא דפ' השוכר את הפועלים [צ"ד, ע"א] דתני מתנה שומר חנם להיות כשואל ופרכינן במאי בדברים אמר שמואל בשקנו מידו ור' יוחנן אמר אפי' בשלא קנו בההיא הנאה דהוא מהימן ליה גמר ומשעבד נפשיה הא למדת דקבלה בדברים לאו כלום הוא ואפי' ר' יוחנן לא פליג אלא משום דבההי' הנאה דקא משוי ליה אינש מהימנא גמר ומשעבד נפשיה אבל האי דאתינן עלה מאי הנאה אית ליה דנימא משעבד נפשיה אלא ודאי אמירה דידי' שאמר נאמן עלי עכו"ם פ' לאו כלום הוא ומצי למיהדר ביה אפי' לאחר גמר דין או אפי' לאחר שהעיד דמה שנתרצה בדברים אין זה כלום כדפרכי' ר"פ השותפין [ג', ע"א] וכי רצו מאי הוי הא הדרו בהו א"ר (יוסי) [אסי] אמר ר"י שקנו מידו וכ"כ רבי' יצחק אלפס דהיכא דקיבל עליו קרוב או פסול כבי תרי וקנו מניה (ליה) [לא] מצי הדר ביה, נמי (כבר) [מוכח] דדוקא בקנין מועלת הקבלה הלכך הכא הואיל ולא קנו מניה ה"ז חוזר אפי' לאחר גמר דין או לאחר שהעיד. עוד שייך כאן להאריך אבל אין פנאי ואתה בנאי. לשמים קנאי.
